בי"ס רמת אפעל

 

 

כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries musimon) הוא תת-מין של המין מופלון - מין בסוג כבש. תת-המין מגודל בתרבות לשם בשרו, עורו צמרו וחלבו המשובחים.

 

 

תיאור כללי

 

הכבשה היא יונק מעלה גירה ממשפחת הפריים ומכפילי הפרסה. הכבשים מצטיינות בגוף קצר ומוצק וברגליים מוצקות. יש להן בלוטות ריח מתחת לעיניים וברגליים האחוריות. קרניהם סלילניות וכפופות לאחור וכלפי חוץ. זנבן קצר. אין להן זקן כמו לעז. בעטין שתי פטמות פעילות בלבד.

 

 

ביות הכבשה

 

כבש הבית בוית בידי האדם לפני כ- 8,000 שנה. במהלך הביות יצר האדם, כמאתיים גזעי כבשים. ביניהם המצטיינים בפרוותם, בחלבם ובבשרם. הודות לקלות שבניוד כבשים (העברתם ממקום למקום), התאפשרה הניידות של החברות הפרימיטיביות וניצול שטחי מרעה שוליים נרחבים.

גם צמר הכבשים שימש כחומר גלם לאריגה, עבודה שממנה התפתחה אחת התעשיות הראשונות של האדם. קימות עדויות לשימוש בצמר לאריגה לפני 6,000 שנה.

 

הכבשה נחשבת אחת מחיות הבית הנפוצות בעולם, בשל קלות הגידול שלה, דרישותיה הצנועות בהזנה ובתנאי מחיה ואפשרויות השימוש המגוונות בחלבה, בשרה ופרוותה. הכבשה מותאמת במיוחד לגידול באזורים צחיחים למחצה, מדבריים  והרריים.

 

 

גזעי כבש הבית

 

בעולם מוכרים יותר מ- 200 גזעים.  קימים הבדלים רבים ושונים בין הגזעים בצורת הקרנים, הפרווה, הצבע, מבנה הגוף ועוד.

 

גזעים נפוצים:

 

כבש האליה  (Ovis orientalis platyura אך גם Ovis aries laticaudata) – גזע של כבש הבית שממנו יצרו באמצעות הכלאות כמה תת-גזעים. כבשים מגזע זה מאופיינים בזנב רחב שנאגר בו שומן (אַלְיָה). תפקיד האליה לשמש כמאגר מזון לכבשה בעונה של מחסור, בדומה לדבשת אצל הגמל. גזעים של כבשים בעלי אליה נפוצים במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה.

 

גזעים המיועדים לצמר

 

הדגש בפיתוח גזעי כבשים לצמר הוא על כמות ואיכות הצמר (עובי הסיבים, אורך הסיבים וצורת הסליל של הסיב).

מֶרינו (Merino) – גזע בעל צמר מעולה שמקורו בספרד. הגזע ידוע עוד מהמאה ה-12 ומשערים כי הוא הובא לספרד בידי המוסלמים. כבש המרינו מותאם היטב לאזורים צחיחים ולחיי נדודים. מספרד הגיע כבש המרינו במחצית השנייה של המאה ה-18 לארצות אירופה השונות ואחר כך לארצות הברית ואוסטרליה. כבש המרינו נחשב כגזע החשוב ביותר לצמר ומהווה על פי הערכה כ-20% מאוכלוסיית כבש-הבית בעולם.

רַמְבּוּיֶה (Rambouillet) – תת-גזע של כבש המרינו. הרמבויה הוא כבשת הצמר הגדולה ביותר. לגזע פנים ורגליים לבנות. רעמת הצמר מכסה גם את הפנים עד כדי גרימת עיוורון. גזע זה מהווה את רוב אוכלוסיית הכבשים בארצות הברית.

קאראקוּל (Karakul) – גזע כבשים שמוצאו במרכז אסיה השייך לכבשי האליה. את הקאראקוּל מגדלים בעיקר בשל פרוות הטלאים, אותם נוהגים לשחוט יום-יומיים לאחר לידתם. לפרוות הטלאים המכונה "טלה פרסי" יש ביקוש בסחר הפרוות בשל מאפייניה: שערות משי שחורות, מבריקות ומסולסלות. הצמר של כבש הקאראקוּל הבוגר הוא תערובת של סיבים עדינים וגסים בצבעים שחור, חום ואפור וניתן להשתמש בו לאריגת שטיחים.